שבר עייפות הוא הסוג הנפוץ ביותר של כישלוןמוט הארכה למקדח סלע, המופיע בעיקר בחלק המושחל ובאזור חריץ המעבר. מוט המקדחה ביניהם נשבר כ-2/3 בהברגה ובחריץ המעבר וכ-1/3 מגוף המוט. עיקר שברי העייפות נראים מחוץ למוט ההארכה של מקדח הסלע, בעוד ששברי עייפות פנימיים נדירים (למעט הפגמים המתכתיים על פני השטח הפנימיים). מנגנון הכשל העיקרי של מוט הרחבת מקדח הסלע הוא בלאי עצבני ובלאי פגיעה, אשר יחד יוצרים מקור עייפות, אשר גדל לאחר מכן לסדק עייפות, והתקדמות סדק העייפות גורמת לשבר בסופו של דבר של מוט המקדחה.
כתוצאה מכך, מוט הארכת מקדח הסלע צריך לעמוד בדרישות המפורטות להלן:
(1) קשיחות גבוהה ועמידות בפני שחיקה;
(2) התנגדות עייפות חזקה ונוקשות מספיק וגמישות;
(3) קצב התפשטות סדק עייפות נמוך ורגישות חריגה נמוכה;
(4) צריך להיות עמיד בפני ריכוך בטמפרטורה גבוהה ובעל קשיות מסוימת בטמפרטורה גבוהה;
(5) חייב להיות בעל עמידות מצוינת בפני קורוזיה, כמו גם עמידות בפני עייפות וקורוזיה.
אין כרגע דרגת פלדה בין כל דרגות הפלדה שיכולה להתאים לחלוטין למפרטים אלה. חלק מדרישות הביצועים עדיין לא מושגות למרות השימוש בטכניקות רבות לטיפול בחום. רק פלדת סגסוגת בעלת חוזק גבוה עם פחמן נמוך מקרבת כעת באופן אינטגרלי לאחר יצירת חוט, והמרווה והטמפרור בטמפרטורה נמוכה מתבצעים בשני קצוות ההברגה ובחריץ המעבר לאחר קירור האוויר, על פי חקירה וניתוח מעמיקים של Rock מוט מאריך מקדחה במדינות שונות (או קירור מבוקר). כדי להשיג חיים ארוכים ויציבים יותר, החור הפנימי והמשטח החיצוני עוברים התזת חול או נוריות לטיפול נגד קורוזיה.
